חברי קהילה עם הסמל // 1 חברים


סופרמרין ספיטפייר

מחיר מומלץ: 30 - 35 $

סיכת מטוס סופרמרין ספיטפייר.
הספיטפייר בשירות חיל האוויר הישראלי:
עם הקמת מדינת ישראל, הצטייד חיל האוויר הישראלי במטוסי ספיטפייר ( לאחר שבתחילה השיג מטוסי "מסרשמיט" מסוג אוויה S-199 ). הם הספיקו להפיל כמה מטוסי אויב בקרבות אוויר בסוף מלחמת העצמאות ואחריה. מטוס הספיטפייר הראשון שנכנס לשימוש בחיל האוויר הישראלי זכה לכינוי "ישראל- 1. הוא נבנה בארץ מחלפים וחלקי מטוסים שהשאירו אחריהם הבריטים כאשר חלקי החילוף הללו הספיקו לבניית מטוס שלם מלבד שני חלקים חשובים - המנוע ומכסה המנוע. המנוע נמצא לאחר שבקיבוץ רוחמה הופל מטוס ספיטפייר מצרי מאש נ"מ שירה אחד מחברי הקיבוץ במקלע מסוג "בזה". מכסה המנוע נמצא לאחר שאחד מטכנאי המטוס ראה בדרך לביתו שלט פרסומת שעשוי פח, לאחר שבדק את השלט הבין כי הוא מתאים לשמש כמכסה מנוע, עקר אותו ממקומו והרכיב אותו על המטוס.
ב- 15 ביולי- 1948 הודיעו הצ'כים על נכונותם למכור לישראל- 59 מטוסי ספיטפייר. הצ'כים רצו להיפטר מכל ציוד מערבי ולהתחיל להצטייד בציוד רוסי או תוצרת מקומית של דגמים רוסיים. בפועל עקב בעיות רבות נדחתה העסקה והמצב בארץ החמיר. רוב טייסי חיל האוויר העדיפו את הספיטפיירים והמוסטנגים אותם הכירו משרותם בחילות האוויר המערביים על מטוסי המסרשמיט. המטוסים היו מפוזרים בשלושה שדות שונים ומצבם התחזוקתי היה לא טוב. בניגוד למסרשמיטים שהובאו לארץ מפורקים, טווח הטיסה של הספיטפיירים היה גדול יותר והבדיקה העלתה שניתן יהיה להטיסם לארץ ישירות לאחר התקנת מכלי דלק חיצוניים. ב- 25 בספטמבר- 1948 המריאו שישה מטוסים ראשונים מצ'כיה במסע מדורג לארץ עם חנית ביניים ביוגוסלביה מהם הגיעו רק שלושה לרמת דוד. מטוס אחד נחת על הגחון ביוגוסלביה ושנים נוספים נאלצו לחזור ולנחות ברודוס.
תקופה קצרה לאחר הכנסת שלושת המטוסים לשירות, הגיעו- 47 מטוסים נוספים בדרך הים והאוויר במסגרת "מבצעי ולוטה". עד סוף- 1949 הגיעו עוד תשעה "ספיטפיירים", שגם הם נרכשו מצ'כוסלובקיה ולאחר המלחמה הגיעו- 30 נוספים מאיטליה.
ב- 15 באוקטובר- 1948, ליוו שלושה מטוסי ספיטפייר שני מפציצי בופייטר לתקיפת אל עריש, וביום המחרת יצא מטוס ספיטפייר אחד ללוות שני מפציצי B-17 לתקיפת פלוג'ה. בקרבות האוויר שניהלו בזמן מלחמת העצמאות, הפילו הספיטפיירים בסך הכל כ- 12 מטוסים ( מספר חסר תקדים לאותה לתקופה ).
ב- 28 בדצמבר- 1948 במסגרת מבצע חורב, תפסו חיילי פלוגת הסיור של גדוד- 9 מחטיבת הנגב מטוס מצרי בבסיס התעופה באל עריש במצב טוב. הם קשרו את זנבו לג'יפ והצליחו לגרור אותו עד אבו עגילה. בהמשך הגיע לשם הטייס בוריס סניור וניסה להתניעו. לאחר שלא הצליח הועמס לבסוף המטוס על משאית שהחלה לנוע ארצה. בשלב זה זיהו מטוסי סיור בריטים את המטוס.
בתחילת שנות ה- 50 שירתו הספיטפיירים בשלוש טייסות, ושימשו לליווי מטוסי הפצצה ולמשימות מודיעין. הם נמכרו ב- 1954 לבורמה.
הספיט השחור:
הספיט השחור, שימש כמטוסו האישי של עזר ויצמן בשירותו בצה"ל.
מספר מטוסים, ובהם ה"ספיט השחור", הושארו בארץ ביוזמת עזר ויצמן. שניים מהם מוצבים במוזיאון חיל האוויר בחצרים, מתוכם אחד במצב טיסה. "הספיט השחור" הוא אחד ממטוסי הספיטפייר הספורים שנשארו בעולם במצב טיסה. כשיצא מטוס הספיטפייר משימוש בחיל האוויר ניגש עזר ויצמן למפקד חיל האוויר באותן השנים, דן טולקובסקי, והבהיר לו כי לא ייתכן שלא ישמר מטוס ספיטפייר אחד למען הדורות הבאים והמורשת. למעשה, רצה ויצמן מטוס לשימושו האישי בדיוק כפי שהיה למדריך הטיסה שלו בחיל האוויר הבריטי. טולקובסקי הסכים לשמור מטוס אחד שנצבע לשחור ( מספר רישום: 57 ), וויצמן המשיך לטוס על המטוס גם לאחר שחרורו מחיל האוויר. המטוס הוטס בחגיגות חצי יובל לטייסת הקרב הראשונה ביולי- 1973. כיום מטוס הספיטפייר מוחזק במצב טיסה במוזיאון חיל האוויר בחצרים וניתן לראותו באוויר בחגים וטקסי סיום קורס הטיס.

יוסי סולומין העלה את הסמל