מטוס קרטיס קומנדו C-46

סיכת מטוס קרטיס קומנדו C-46.
מטוסי הקומנדו נוחתים בחשאי בישראל.
שירות האוויר של ה"הגנה" הוקם בנובמבר- 1947, והחל לפעול לרכישת מטוסים ונשק מכל הסוגים בחו"ל. כדי להעביר את הציוד שנרכש במקומות שונים בעולם לארץ היה צורך במטוס תובלה.
אל שווימר הקים בברבנק שבקליפורניה חברה בשם "שירות תעופה שווימר", שנועדה לרכוש מטוסי תובלה מעודפי חיל-האוויר האמריקאי, לשפץ אותם ולהכינם לטיסה לארץ.
בראשית- 1948 רכש שווימר, בכספי ה"הגנה", חמישה מטוסי קומנדו מ"מנהל נכסי מלחמה" בארה"ב במחיר של- 5,000 דולר האחד. המטוסים נמכרו כמות שהם, אחרי שעמדו חשופים למזג-אוויר קשה זמן ממושך, והיתה דרושה עבודה רבה כדי להשמישם לטיסה.
כדי להסוות את עסקאות הנשק מעיניה הבולשות של ממשלת ארה"ב, שהטילה אמברגו על מכירת נשק למזרח-התיכון, היה צורך לפעול במסגרת חברת תעופה כל שהיא. נציגי ההגנה יצרו קשר עם אירווינג שינדלר מניו יורק, שהיה הבעלים של חברת תעופה לא פעילה, בשם "SERVICE AIRWAYS", וגייסו אותו לעזרתם.
הבעיה היתה כיצד להוציא את המטוסים מגבולות ארה"ב. באותו זמן פגש שינדלר את מרטין בלפונד, שבעזרת קשריה של אשתו עם אחייניתו של נשיא פנמה, הצליח בלפונד להשיג זיכיון להפעיל את חברת התעופה הלאומית הפנמית LAPSA. ממשלת פנמה רצתה אז להקים חברת תעופה ייצוגית, ולנצל את שדה התעופה טוקומן, שהוקם מספר שנים קודם לכן.
שינדלר ובלפונד גילו, כי האינטרסים שלהם עולים בקנה אחד, וה"הגנה" זכתה בכיסוי מצויין להוצאת המטוסים מגבולות ארה"ב ולהפעלתם בעולם, בכיסוי פאנמי.
המטוסים המריאו מבסיסו של שווימר בברבנק אל שדה התעופה מלוויל שבניו ג'רסי, לשם התקנה סופית ובדיקות אחרונות. ומשם לפנמה ולארץ דרך ברזיל, סנגל, מרוקו וסיציליה. בסך הכל שירתו בחיל האוויר- 11 מטוסי קומנדו.
מבצע "בלק":
השימוש הראשון במטוסי הקומנדו בחיל-האוויר היה במבצע "בלק", שנועד להעברת נשק בדרך האוויר מצ'כוסלובקיה לישראל. בדרך זו הגיעו לארץ- 25 מטוסי קרב מדגם "אוויה" S-199.
נדרשו שתי טיסות של מטוס קומנדו כדי להעביר לארץ מטוס "אוויה" אחד, על ציודו. אך היו אלה מטוסים "עייפים", והתקלות בהם היו רבות. אחד מהם התרסק על גבעה ליד שדה עקרון, בניסיון לנחות במזג אוויר גרוע, צוותו נהרג ומטוס מסרשמיט שנשא - נשרף כליל. אחר נאלץ לנחות בשדה תעופה צבאי באיטליה, בעקבות תקלה באחד המנועים ושם נתגלה, כי בארגזים שסומנו כ"מכילים זכוכית" - הכילו נשק.
מבצע "אבק":
מבצע חשוב נוסף, שביצועו התאפשר בזכות מטוס הקומנדו, הוא הטסת האספקה והציוד לנגב הנצור.
בין רוחמה ושובל הוכשר מסלול חולי, שכונה "שדה אבק- 1". בליל- 23 באוגוסט- 1948, המריאו מעקרון מטוסי קומנדו כשהם מטיסים- 30 טונות ציוד. בלילה שלאחר מכן עלתה כמות הציוד המוטס ל- 75 טונות. הטיסות בוצעו בלילה כדי להתחמק ממטוסים מצריים שפעלו בשעות היום.
באחד הלילות נשאר מטוס קומנדו תקוע בשדה "אבק- 1" עקב קלקול במערכת-הדלק שלו. למחרת גילו מטוסי ספיטפייר את המטוס, ועטו עליו ביעפי צלילה, עד שהמטוס נעלם מבעד ענני אבק. אך למרבית הפלא, כשהתפזר האבק נתגלה הקומנדו כשהוא ניצב שלם ובלי פגע.
מבצע "יואב":
הקומנדו שימש גם כמפציץ. כאשר הוחל בתיכנון מבצע "יואב" - לפריצת הדרך היבשתית לנגב ולכיבוש באר שבע - הובהר כי יהיה הכרח לשתף את מטוסי הקומנדו במסגרת ההפצצות על מטרות מצריות.
לצורך כך הוכשרו בתחילה שלושה מטוסי קומנדו לנשיאת פצצות והטלתן. על רצפות המטוסים הורכבו מעין סולמות, כדי שאפשר יהיה להחזיק עליהן את הפצצות, לגלגלן משם בידיים ולהפילן מבעד המטוס.
בין- 15 ל- 22 באוקטובר ביצעו המטוסים- 31 גיחות הפצצה על עזה, אל עריש, בית גוברין ומג'דל.
ב- 1949, לאחר מלחמת העצמאות, נמסרו המטוסים לחברת "אל-על".