1. ראשי
2. טנק צנטוריון -"שוט"
3. חברי קהילה

חברים שיש להם סמל להחלפה // 0 חברים

טנק צנטוריון -"שוט"

סיכת טנק צנטוריון -"שוט".
שוט מטאור​:
צה"ל רכש צנטוריונים מדגמי סימן- 3 וסימן- 5. השם שוט מטאור ניתן לשוט בעל מנוע הבנזין עם קירור מים. לשוט זה היה מנוע נוסף ( שהיה מורכב במקורו במכונית מוריס ), וזה שימש להפעלת גנרטור לטעינת מצברים כשהמנוע הראשי לא עבד. הטנק נטל חלק במלחמת ששת הימים ( כ- 400 טנקים ), במהלכה גם נלקחו שלל כמה עשרות צנטוריונים ירדניים.
שוט קל​:
לאחר מלחמת ששת הימים, הובהר הצורך להשביח ולהתאים את הטנק לצורכי צה"ל, בעיקר בשל טווח נסיעה לא מספיק ומנוע המטאור מיושן. ישראל בחנה מספר חלופות למנוע השוט ולבסוף נבחר מנוע הסולר AVD-S-1790-2A של טלדיין קונטיננטל, בעיקר משום שמנוע זה התאים גם לטנק M-48 A-2 ( מגח ) שהיה גם הוא בתהליך של השבחה והתאמה לצורכי צה"ל. החלפת המנוע, שלמעשה הייתה החלפת חטיבת הכח כולה, הצריכה גם שינוי מבני של תא המנוע בהגדלה והגבהה של סיפון המנוע. חטיבת הכוח החדשה, בעלת קירור האוויר, כללה גם תיבת הילוכים אוטומטית מסוג "אליסון CD-850-6" מה שהקל מאוד על הנהיגה בטנק למרחקים גדולים. חטיבת הכח החדשה והמנוע שבה, שיפרו את מהירות הטנק, טווח הנסיעה שלו ומשום שהיה מנוע סולר, גם פחת סיכויי הדליקה במנוע ובכך השתפרה שרידות הצוות.
במאי- 1970, לאחר כשלוש שנות פיתוח, יצאו ראשוני השוטים המשודרגים אשר נקראו בכינוי "שוט קל" משום שהורכב מהאות הראשונה והאחרונה בשם יצרן המנוע החדש "קונטיננטל". החלפת חטיבת הכח הובילה להסרה של צינורות הפליטה ( אגזוז ) והחלפתם בבתי מסנן וכאמור הגדלה של סיפון המנוע, בנוסף הורכב מכל דלק נוסף להארכת טווח הנסיעה. מספר שינויים שהחלו להתבצע על השוט מטאור הופיעו באופן מלא בשוט קל, בהם שדרוג כל הכלים לתותח L-7‏ 105 מ"מ והסרתם של הזרקור והמדוכות המקוריות ( משגרי מדוכות עשן ). בנוסף הוחלפו הפנסים הקידמיים המקורים בכאלו שהיו בשימוש כלי רכב אחרים בצה"ל.
שדרוג התותח התברר כמכריע ומשפיע. קצב האש של צוות מיומן בעזרת התותח הזה היה גבוה, ועמד על מעל ל- 15 פגזים בדקה, בעוד הטנקים הסובייטים, דוגמת ה- T-54 / 55, שהיה טנק מקביל לצנטוריון, היה קצב אש אשר עמד על 4-5 פגזים בדקה. יתרון זה של טנקי הצנטוריון המשודרגים, היה בעל הכרעה משפיעה ומכרעת בקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, בהם הצליח חיל השריון שהיה מצויד בטנקי שוט קל לבלום כוחות שריון סורי בעלי עדיפות מספרית ניכרת.
לאחר פיתוח השוט קל ( סימן א' ), פותחו הסימן ב' והסימן ג' במהלך שנות ה- 70 של המאה ה- 20. אלו כללו שדרוגים למערכות האש ובקרת הצריח ושיפור נוסף למנוע כולל הוספת פתחי פליטה על גבי סיפון המנוע בחלק האחורי של הטנק. דגם ב' הוסב לצידוד הידראולי במקום מערכת הצידוד החשמלית המקורית, אך ללא מערכת ייצוב לתותח המאפשרת ירי בתנועה, בשונה מדגם א' שכלל מערכת ייצוב גזרתית. בדגם ג' הותקנה מערכת ייצוב חדשה.
לקראת סוף שנות ה- 70, שודרגו חלק מהטנקים למפרט "ברק-אור" ( שוט קל סימן ד' ). זהו שוט קל שנוסף לו מיגון ריאקטיבי מסוג בלייזר, שרוול תרמי, הוספת עמוד מטרולוגי על גג הצריח והוספת משגרי מדוכות בצורת "קסטה" ( קופסה מלבנית המכילה את המדוכות במצב מוכן לשיגור ). המיגון הריאקטיבי שגם הורכב על טנקי המגח, התבסס על מסקנות בעיקר ממלחמת יום הכיפורים על איומי נשק הנ"ט בשדה הקרב. כאשר טנקי הסימן ד' היו בשימוש בלחימה במלחמת לבנון הראשונה בשנת- 1982, הוכיח מיגון זה את עצמו נגד נשק הנ"ט ( בעיקר סאגר ו־RPG ) שלא כמו במלחמת יום הכיפורים בה לא היה מענה מספק לנשק זה. בנוסף הותקנה בדגם המשופר מערכת בקרת אש מסוג נחל עוז א' אשר כללה מחשב ירי דיגיטלי וכן קבוצת מחשב עם חיישנים.
טנקי השוט יצאו משרות בחטיבות השריון הסדירות בשנת- 1992. בעת שחטיבה- 188 שהייתה החטיבה הסדירה האחרונה שהייתה מצוידת בטנקי שוט, הוסבה למרכבה סימן- 3. בחטיבות המילואים נמשך השימוש בשוט עד שנת- 2002 אז יצאו אחרוני השוטים משרות צה"ל. עם זאת, עד היום מצויים בצה"ל כלים מסוגים שונים המתבססים על התובה של טנק השוט, בהם נגמ"שים ונגמ"שי הנדסה שונים.