מטוס בריסטול בופייטר C-40
סיכת מטוס בריסטול בופייטר C-40.
באמצע צילומי הסרט - המריאו המטוסים לישראל.
סיפור הבאתם לארץ של מטוסי הבופייטר הוא מהמקוריים והמשעשעים בתולדות הרכש הצבאי בראשית ימי המדינה.
עמנואל צור, שהופקד על רכש מטוסים בבריטניה, גילה בעל סדנה סמוך ללונדון, שהיה מוכן למכור שישה מטוסי בופייטר, שקנה מעודפי המלחמה. הוא דרש- 1,500 ליש"ט תמורת המטוסים והוצאות תיקונים.
כדי להסוות את העיסקה נרכשו המטוסים על שמו של טייס בשם דיקסון, ששירת בעבר בחיל-האוויר המלכותי הבריטי. לאחר עבודה מאומצת הובאו לכושר טיסה ארבעה מטוסים ( המטוס החמישי התרסק בדרכו לארץ והשישי הוחרם ), שהיה צורך להבריחם מבריטניה לישראל.
הרעיון נולד בזכות בת-זוגו הניו-זילנדית של אחד הטייסים, שנועד להטיס את המטוסים. על-פי דבריה, יצרני סרטים בריטיים פנו אליה בהצעה לעשות סרט על מאמץ המלחמה של ניו-זילנד בתקופת מלחמת העולם השנייה.
הרעיון התגלגל לתחבולה מקורית: לעשות סרט על מעללי הגבורה של הטייסים הניו-זילנדיים, שיכלול קטע על המראת מטוסי הבופייטר. בתום הסרטת הקטע הזה, ייעלמו המטוסים מהאופק, ובמקום לחזור לבסיס - ימשיכו בדרכם לישראל.
כדי להגשים את הרעיון הוקמה חברת סרטים תחת שמו של דיקסון, אשר שימשה כהסוואה לשם שכירת הטייסים הבריטים. חובר תסריט ותוכנן קטע על מטוסי בופייטר ניו-זילנדיים היוצאים ללחום במטוסים יפאניים, לאחר שהנערה נפרדת בדמעות מאהובה הטייס, היוצא למשימה.
התוכנית הרשמית היתה, כי לאחר ההמראה יטוסו המטוסים לסקוטלנד להמשך ההסרטה, הואיל והנוף שם דומה לנופי ניו-זילנד.
הכל התנהל לפי התוכנית. בשעה היעודה, בתחילת אוגוסט- 1948, היו המטוסים והטייסים מוכנים למשימה. ההסרטה נערכה לפני קהל רב. בהתאם לתסריט רצו המכונאים אל המטוסים. הטייסים, שכבר ישבו במושבים, התניעו את המנועים, אלא שבמקום לטוס לסקוטלנד, עשו ארבעת מטוסי הבופייטר את דרכם לאיאצ'יו באיטליה.
בעל המטוסים דאג לעכב לכמה שעות את מסירת ההודעה לפיקוח האווירי בסקוטלנד על מועד ההמראה, כדי לא לעורר מהומה גדולה לאחר שהמטוסים לא ינחתו שם במועד. לאחר כארבע וחצי שעות הגיעו מטוסי הבופייטר לאיאצ'יו. באותה שעה לא ידעו עדיין שלטונות בריטניה דבר על היעלמותם של המטוסים.
החנייה הבאה הייתה ביוגוסלביה. אנשי הצוות לנו בעיירה קטנה ליד שדה-התעופה, ולמחרת המריאו המטוסים בדרכם לישראל, ונחתו בשדה התעופה ברמת-דוד, לאחר כחמש שעות טיסה.
המטוסים במלחמת העצמאות.
מתוך ארבעת מטוסי הבופייטר שהגיעו לארץ, פורק אחד מחוסר חלקי חילוף לשלושת הנותרים. שלושת אלה הוכשרו לשירות מבצעי והשתלבו בטייסת התובלה בבסיס רמת-דוד, לצידם של חמישה מטוסי דקוטה ( המטוס הרביעי, שעבר תאונה, שימש כמקור לחלקי חילוף ).
המטוסים הגיעו בתקופת ההפוגה השנייה, והוכנו לפעילות לקראת התחדשות הקרבות. את גף מטוסי הבופייטר אירגן טייס המח"ל הקנדי, ליאונרד פיצ'ט, שנהרג בהתרסקות הבופייטר, בעת שתקף את משטרת עיראק-סואידן.
ב- 15 באוקטובר- 1948 החל מבצע "יואב", שנועד להבקיע את החיץ המצרי בדרום הארץ, אשר ביתר את מדינת ישראל לרוחבה וניתק את הנגב. חיל-האוויר, שלרשותו עמדו כ-75 מטוסים שמישים, מילא תפקיד חשוב במבצע זה, כשמשימותיו היו: השמדת כוחות האוויר של האויב, התקפת יעדים טקטיים של האויב, מתן סיוע ישיר ליחידות הלוחמות והפצצת יעדים אסטרטגיים של האויב.
לפי התיכנון יועדו מטוסי הפצצה ותובלה מדגמי B-17 ,דקוטה וקומנדו, לבצע הפצצות מגובה רב, בעוד הספיטפייר והבופייטר יועדו להפצצות מגובה נמוך. במבצע הזה השתתפו מטוסי הבופייטר בהפצצת מטרות מצריות ובהן אל-עריש ופלוג'ה.
ב- 20 באוקטובר- 1948 יצאו שני מטוסי בופייטר להפציץ את בניין משטרת עיראק-סואידן מגובה נמוך. המטוסים יצאו למשימה בשעות אחר-הצהריים המאוחרות. הבופייטרים הוטסו על ידי ליאונרד פיצ'ט, דב שוגרמן וסטנלי אנדריוס - במטוס המוביל, ואילו סיד קנרידג' ודני רוזן - במטוס מספר שתיים. המטוסים טסו בגובה אפס על-מנת להימנע מאש נ"מ, אך עם הגעתם למטרה, נפתחה עליהם אש נ"מ כבדה.
המוביל פתח באש תותחים, ולאחריה השליך את הפצצות. למטוס השני היו בעיות בהפעלת החימוש, אך הוא נכנס ליעף הפצצה שני. המטוס הראשון נפגע במנועו והוא נעלם. רק כעבור- 46 שנים נמצאו שרידי המטוס סמוך לכפר הערבי אישדוד.
ב- 1949, לאחר שתמה מלחמת העצמאות, יצא הבופייטר משירות.
- קטגוריה סמלי מטוסי קרב
- אופן ענידת הסמל סמל חזה
- מטוס מאפייני ציור
- כיתוב
- צורת הסמל מטוס
- חומר פליז
- גודל 27×20 מ"מ
- יצרן
- שנת יצור 1948 - 1949