מטוס ה"פרימוס" אוסטר J-1 אוטוקרט AOP-5

סיכת מטוס ה"פרימוס" אוסטר J-1 אוטוקרט AOP-5.
בטרם הקמתם של מדינת ישראל וחיל האוויר הישראלי, פעל ביישוב שירות האוויר ( ש"א ) של "ההגנה". עם הקמתו של שירות האוויר בנובמבר- 1947, היה אוסטר J-1 אוטוקרט אחד משבעת המטוסים שעמדו לרשות השירות. האוסטר, שכונה "האוסטר הציווילי", היה המטוס הראשון לנחות בגוש עציון הנצור ב- 7 בפברואר- 1948.
בינואר- 1948 רכש שירות האוויר- 20 מטוסי אוסטר מפורקים מהצבא הבריטי, במסווה של עסקה עם הסוכנות היהודית. המטוסים הובלו מבסיס עקרון של חיל האוויר המלכותי ליקב נטוש במושבה שרונה ( היום בשטח הקריה ). במרתפי היקב עמלו טכנאים להכשיר את המטוסים לטיסה, וב- 3 במרץ עשה ראשון המטוסים המשופצים את טיסת הבכורה שלו. בסך הכל הוכשרו לטיסה- 18 מתוך- 20 המטוסים.
על מטוסי האוסטר, שצלילי מנועיהם הקנו להם את הכינוי "פרימוס" על שם מתקן החימום הרועש, נצבעו מספרי רישוי שחלקם זהים, כדי להטעות את הבריטים, שלא העלו בדעתם שמהגרוטאות שמכרו יושמשו מטוסים. המטוסים הוצבו בטייסת א' בשדה רדינג ( לימים שדה דב ) תחת פיקודו של אלי פיינגרש. הם תוחזקו בעזרת גרוטאות שהשאירו מאחוריהם הבריטים.
מספרם הגדול יחסית של המטוסים וצרכי השעה, איפשרו להקים נספחים ( טייסות ) נוספים. ב- 10 בפברואר הוקמה טייסת הנגב בניר עם תחת פיקודו של עזר ויצמן ובאפריל הוקמה טייסת הגליל ובסיסה ביבנאל תחת פיקודו של דניאל בוקשטיין שהוחלף לאחר נפילתו על ידי משה פלד.
המטוסים שימשו במשימות של סיור, צילום וקישור וכן הובילו אספקה ליישובים נצורים, אם בנחיתה והמראה ממנחתים מאולתרים ואם על ידי "הצנחת" מזון ותחמושת עטופים בנסורת בתוך שקים. המטוסים שימשו גם לחילוץ פצועים ואף שימשו כמטוסי תקיפה קלים. מחלונות המטוס השליכו אנשי הצוות פצצות ודרך דלתות המטוס ירו במקלעים. מטוסי האוסטר נשאו בעיקר המאמץ בחודשים הראשונים למלחמת העצמאות, עד הכרזת העצמאות והגעתם של מטוסים מתקדמים יותר, דוגמת המסרשמיט. ב- 7 ביולי- 1948 נפל אמנון ( זיסט ) ברמן מעל לוד בהטיסו אוסטר. המטוסים נותרו בשירות עד שנת- 1952.
לימים הונצח האוסטר בישראל בבול לכבוד יום העצמאות התשעה עשר של ישראל ובמדליה שנושאים את דמותו.