"שומריה" 1930 מיסודו של ארגון השומרים העבריים הכללי בארץ ישראל אברהם שפירא

"שומריה" 1930 מיסודו של ארגון השומרים העבריים הכללי בארץ ישראל אברהם שפירא.
אברהם שפירא, שנות ה- 30.
אברהם שפירא ( נולד ג' בתשרי תרל"א, 28 בספטמבר- 1870 - נפטר ה' בטבת תשכ"ו, 28 בדצמבר- 1965 ) היה ראש השומרים בישוב היהודי בארץ ישראל. מרבית חייו עשה בפתח תקווה. חבריו כינוהו בשם "ג'דע", והוא נודע בכינוי "זקן השומרים".
שפירא היה פעיל בהגנת המושבה עוד משחר נעוריו. בצעירותו אף שימש כמלווה לברון רוטשילד. בשנות ה- 90 של המאה ה- 19 הקים ארגון שמירה אשר פעל בפתח תקווה וסביבתה, בהגנה על בטחון המושבה, ובמניעת פשיעה חקלאית. בשנת- 1890 מונה לראש השומרים. במהלך מלחמת העולם הראשונה, נבחר ליושב-ראש ועד המושבה. פעילותו כיושב ראש הוועד נקטעה כאשר נעצר בחשד לחברות בארגון ניל"י. לאחר שהועמד לדין בדמשק וזוכה, שב לפתח תקווה ונבחר שוב להיות ראש "אגודת השומרים".
שפירא עמד בראש השמירה וההגנה באזור פתח תקווה במשך כ- 30 שנה. בתקופה זו הגן על המושבה ושדותיה בפני עשרות התקפות וניסיונות גניבה. סביב שפירא ואנשיו התפתח מוניטין של ארגון תקיף וחזק, עובדה אשר הרתיעה את תושבי הסביבה מלתקוף את פתח תקווה מלכתחילה. למרות זאת הקפיד שפירא על שכנות טובה עם ערביי הסביבה. המוטו אותו טבע היה "לא להרוג ולא להיהרג". הוא קשר קשרי ידידות עם שכני המושבה הערבים, אשר גילו הערכה רבה לאומץ ליבו. בשל כך זכה שפירא לכבוד רב מצד שכנים אלו ואף התבקש לשאת ולתת בשמם עם חמולות אחרות, עם שלטונות המנדט הבריטי ועם ראשי היישוב היהודי, ולשמש כבורר בסכסוכים בין שבטים בדואים וחמולות ערביות בסביבת פתח תקווה. בתקופה זו הוצמד לשפירא הכינוי "ג'דע".
בשנת- 1920 עם הקמת ארגון "ההגנה" פרק שפירא את ארגון השמירה שלו והטמיע אותו במנגנון "ההגנה" של פתח תקווה. שפירא עצמו פנה לעסוק בחקלאות, אולם המשיך לפעול כחבר "ההגנה".